קצת יותר מבוגרת ממני עם שיער זהוב מתולתל שהגיע עד לכתפיה ועיניה בצבע חום בהיר. חייכנית.
"בתור ילדה נאמר לי שהייתי חולה סופנית. אום הרופא הראשי שהוא היה חבר מועצה של כבוד אבחן אותי ואמר שהדרך היחידה להציל אותי היא ששני אנשים יקדישו את חייהם לוירידי, וכך הוריי עשו. הם שתלו עץ לראשיהם והם נידונו לחיים בייסורים בשביל להציל אותי ממוות. לאחר שהם סיימו את התהליך, אום אמר שהחלמתי ואני לא בסכנת מוות יותר. היינו מאושרים. כמובן שלא ידענו אז על ההשלכות.
כמה שנים לאחר מכן פגשתי את נים בפעם הראשונה. סיפרתי לו על מה שקרה וזה עניין אותו, הוא חקר את כל הסיפור לעומק וגילה דברים מחרידים. המועצה הייתה בחוסר של אנשים בגלל המלחמה עם עמק רוברום, הם נתנו לאום כסף על כל אדם שהוא הכניס למועצה."
"אז הוא שיקר על המחלה שלך בשביל כסף?" נדהמתי.
"כן. וזה לא הכל, אחרי כמה שנים הוא שכנע את ההורים שלי שכבר לא היו צלולים להפוך את אחי הקטן ארן לחבר מועצה, כשהוא יגיע לגיל המתאים. ניסיתי בכל כוחי להשיג כמה שיותר כסף בשביל שאוכל לקחת אותו מכאן ולברוח, אפילו גרתי אצל מולגריד הנפח בזמן שעבדתי במסבאה בשביל לחסוך עוד כסף." דמעות החלו לרדת מעיניה. "אבל לא הצלחתי, זה היה מאוחר מדי. הכי טוב שלי לא היה טוב מספיק." קולה נשבר.
